פסק-דין בתיק ת"א 3309-05-09

א.         התובע, ראמי סואעד (להלן: "התובע"), יליד 13.12.1981, הגיש את תביעתו לפיצויים כנגד הנתבעת מס' 1 (הרשות לשמירת הטבע והגנים הלאומיים הפועלת לפי חוק גנים לאומיים, שמורות טבע, אתרים לאומיים ואתרי הנצחה, התשנ"ח - 1998 (להלן: "הרשות") וכנגד הנתבעת מס' 2 שהיא המבטחת של הרשות, וזאת עקב אירוע שהתרחש, לטענת התובע, בתאריך 5.8.2007 ושבעטיו נגרמו לתובע נזקי גוף.

בכתב התביעה נטען שבתאריך האמור, בשעה 18:30 טייל התובע עם חבריו בגן הלאומי כפר נחום, וכפי שלמדנו במהלך שמיעת הראיות המקום בו שהה התובע נקרא גם "מעיין איוב".

התובע החל לרדת במדרגות שבכניסה לגן כשהוא נועל נעלי ספורט. משהגיע בערך לאמצע המדרגות דרכה כף רגלו השמאלית של התובע על שברי זכוכית שהיו על משטח המדרגה. לטענתו, הייתה זו תחתית של בקבוק שנשבר.

ב.         התובע נפצע קשה בכף רגל שמאל, החל דימום מסיבי, התובע ניגש למזרקה שבגן, חלץ את הנעל ושטף את הפצע.

מספר דקות לאחר מכן החל התובע סובל מכאבי בטן, בחילות, הקאות ותחושת עלפון. התובע נח כמחצית השעה ואחר כך ביקש מחבריו לקחת אותו למוקד הרפואי בכפר ראמה, שם קיבל התובע זריקה נגד כאבים ונשלח לביתו.

בשעות הלילה של אותו יום (לפנות בוקר של 6.8.2007) חש התובע כאבי בטן עזים, ומשאלה גברו ביקש התובע כי יסיעו אותו לבית החולים בנהריה, שם אובחן אצלו הלם זיהומי, ונפיחות משמעותית לכל אורך רגל שמאל עד איזור הירך, דבר שחייב סידרה של טיפולים, אשפוז, וניתוחים.

ג.          התובע טוען בכתב התביעה שהרשות לא דאגה למדרגות נקיות ו/או ריקות ממפגעים, לרבות שברי זכוכית, לא הזהירה את הולכי הרגל והאורחים מפני הסכנות הטמונות בירידה במדרגות שבכניסה לגן הלאומי, לא דאגה לגישה בטוחה לגן הלאומי, לא דאגה לגדר את מקום המפגע או להציב לידו שלט אזהרה, ובין היתר גם נטען, שהרשות הפרה חובות חקוקות לפי חוק גנים לאומיים, שמורות טבע, אתרים לאומיים ואתרי הנצחה, התשנ"ח - 1998, ובפרט הוראת סעיף 6 שבאותו חוק.

עד כאן תמצית טיעונו של התובע בכתב התביעה.

אוסיף שבכתב התביעה וכן בתצהיר העדות הראשית ת/7 טוען התובע לתחולת הכלל "הדבר מדבר בעד עצמו" וכן לגבי "דבר מסוכן".

בסיכומיו שבעל-פה לא חזר עוד ב"כ התובע על טענות אלה, וטוב עשה משנהג כך, הואיל ונעלה מכל ספק שבנסיבות המקרה אין כל תחולה לא לסעיף 38 ולא לסעיף 41 של פקודת הנזיקין.

ד.         הנתבעות הכחישו בכתב ההגנה שמטעמן את נסיבות האירוע, כמו גם חבות כלשהיא כלפי התובע.

בין יתר הדברים, ציינו הנתבעות שמנהל האתר, ביחד עם פקח, מבצעים מידי יום מספר סיורים במקום לצורך ניקיון, סדר, וסילוק מפגעים, לרבות ריקון פחי אשפה.

באשר לטענת התובע כי דרך על שברים של בקבוק (טענה שהנתבעות כופרות בה), נטען בכתב ההגנה שמדובר במקום ציבורי, פתוח לקהל הרחב, ולא ניתן לדאוג בכל עת לסילוק כל פיסת לכלוך או פסולת, וככל מקום ציבורי אחר על המתהלך בו לפקוח עין ולהיות עירני לנעשה סביבו.

האירוע התרחש באור יום מלא ולא היתה כל מניעה שהתובע יבחין במפגע, אם היה כזה, ויימנע מלדרוך עליו.

עד כאן תמצית הנטען בכתב ההגנה.

ה.         לבית-המשפט הוגשו תצהירי עדות ראשית.

בתצהירו ת/7 מיום 10.8.2010 טוען התובע כי הוא טייל באותו יום מכפרו, ראמה, עם חבריו: עטור עטור, והאדי שחאדה, לגן הלאומי כפר נחום.

התובע חוזר בתצהיר העדות הראשית שלו, בעיקרו של דבר, על התיאור שמסר בכתב התביעה, כשהוא מוסיף שחבריו עזרו לו לשטוף את הפצע במים נקיים.

כמו כן, חוזר התובע בתצהירו ת/7 על הטענות המופיעות בכתב התביעה בכל הנוגע לשאלת החבות.